החלטה בתיק מ"ת 51511-12-12

1. לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרור בתנאים מגבילים מיום 26/12/12.

בבקשה האחרונה והמעודכנת שהוגשה ביום 17/1/13 (לאחר שתיים קודמות שהוגשו בימים האחרונים) עותר המבקש לאפשר לו לשנות את מקום מעצר הבית מבית אחיו בראשון לציון, לביתו בנשר, ללא פיקוח ולחלופין לשהות בבית אמו בקרית טבעון ובפיקוחה וכן לאפשר מפקחים נוספים, במטרה להקל על המפקחים הקיימים ולאפשר להם את שגרת יומם. כן הוא מבקש היתר לשעות התאווררות ויציאה לבדיקות רפואיות.

2. נימוקי המבקש הם כי ריחוק המבקש מילדיו הקטינים קשה לו מנשוא, כי בשל מעצרו נושאת בת זוגו בעול הפרנסה לבדה בדוחק, וכן כי הוא סובל מבעיות רפואיות בהן הפרעות בקצב הלב, אפילפסיה ו-PTSD. לטענתו בעיותיו הוחמרו עקב מעצרו שגרם לו לבושה וחרדה באופן שנזקק לטיפול רפואי.

עוד טוען המבקש כי צו הרחקה שהוצא נגדו בהליך אזרחי ע"י המתלונן מאיין לחלוטין את המסוכנות ולכן אין צורך עוד במעצר הבית בראשון לציון.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקש לא הצביע על נסיבות חדשות המצדיקות החזרתו לאזור חיפה. מצבו הרפואי של המבקש נלקח בחשבון בהחלטה על השחרור בתנאים. הריחוק מילדיו אינו בגדר נסיבות חדשות ולא חלף זמן ניכר המצדיק בחינה מחדש. בת זוגו כבר נדחתה כמפקחת ואף האמא אינה מספיקה לצורך הפיקוח לבדה שכן מלבדה לא הובאו מפקחים נוספים, והמסוכנות נותרה כשהייתה.

דיון והכרעה

4. סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996, קובע כי: " עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה ".

5. כבר בפתח הדברים אבהיר כי נראה שלא התקיים מי מהתנאים שבסעיף 52(א) לעיל היינו עובדות חדשות, שינוי נסיבות או זמן ניכר שעבר מעת מתן ההחלטה.

הבקשה המעודכנת למעצר בית בביתו של המבקש בנשר ללא פיקוח או בפיקוח בת זוגו, ותוך שינתן לו אף לצאת לעבודה, וזאת כשבועיים וחצי בלבד לאחר מתן ההחלטה המסבירה ומפרטת את המסוכנות המיוחדת ואת אי התאמת בת זוגו לשמש כמפקחת, בלתי מוצדקת על פניה בנסיבות הענין. ולהלן אנמק;

6. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה ואיומים. הוא נעצר ביום 21/12/12 והובא בפניי במסגרת "מעצר הימים" ולאחר מכן במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בישיבת 24/12/12 (במסגרת הארכת מעצר לצרכי חקירה) הציע הסנגור חלופת מעצר בדמות מעצר בית בביתו בנשר בפיקוח בת זוגו הגב' לאה מועטי ובגיבוי ידידת המשפחה הגב' אורית קרני (בדיוק זו המוצעת כיום ואף מעובה ממנה). לאחר שבחנתי את מיקום החלופה (ביתו של המבקש) ואת המפקחות המוצעות דחיתי את הבקשה תוך שקבעתי כי אין די באלו כדי לאיין את המסוכנות. בעדותה בפניי אמרה בת זוגו בין השאר כי אינה מאמינה שהמבקש תקף את המתלונן ועוד הוסיפה כי ההתנהלות של המשטרה בכך שעצרו דווקא את בן זוגה הזויה. עמדה מגוננת זו של אי נכונות ללקיחת אחריות וסערת הרגשות (הטבעית והמובנת), גרמה לי להטיל ספק ביכולתה להציב למבקש גבולות ולהטיל מרות עליו בשים לב להתנהגותו האימפולסיבית על פי החשד שאף מצאה ביטויה בדיון בפניי. (כפי שכל הללו תועדו והוסברו במפורט בפרוטוקול הישיבה מיום 24/12/12).

ביום 26/12/12 הוגש כתב האישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים. בישיבה זו הוצעה חלופה רחוקה מחיפה, בבית אחיו בראשון לציון או אחותו בכפר סבא בפיקוח אחיו וגיבוי אחותו. יובהר כי קבעתי באותה החלטה שקיימות ראיות לכאורה, היוצרות סיכוי סביר להרשעה. כן קבעתי כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות.

נקודת המוצא של חיפוש חלופה שתפגע פחות בחירותו של המבקש התעצמה נוכח מצבו הרפואי של המבקש כפי שהוצג בפניי, שחייב לטעמי התחשבות מיוחדת. ברוח דברים זו, לאחר ששמעתי את המפקחים והתרשמתי כי מדובר באנשים נורמטיבים, מאופקים וסמכותיים ולאחר שהסברתי להם את משמעות מעצר הבית שעלול לארוך זמן ממושך עד להכרעת הדין, ולאחר שניאותו לקבל על עצמם את המשימה, נחה דעתי כי ניתן לסמוך עליהם ולאיין את המסוכנות ע"י הריחוק הפיסי (ראשון לציון או כפר סבא). בשים לב לאמור, הורתי שם על מעצר בית בבית האח בראשון לציון בפיקוחו ובגיבוי אחותו. (הנימוקים המפורטים במלואם מופיעים בהחלטה מיום 26/12/12).

7. הואיל וחלפו פחות מ 3 שבועות מעת מתן החלטתי בדבר חלופת המעצר ועד שהוגשה הבקשה, הרי שלא ניתן לטעון ברצינות כי חלף זמן ניכר, כמשמעו בפסיקה, ממתן החלטה. יש גם לתמוה על הבקשה להקל על המפקחים הקיימים (האח והאחות) ולאפשר להם את שגרת יומם לאחר שהובהר להם על ידי בדיון מיום 26/12/12 ברחל בתך הקטנה כי לא מדובר על מעצר של שבועיים שלושה אלא על תקופה ממושכת בה יאלצו להיות מרותקים לבית ולשמור על המבקש 24 שעות ביממה.

8. אין בבקשה כל עובדה חדשה רלבנטית שלא עמדה בפניי בעת מתן ההחלטה ו/או שינוי נסיבות.

העובדה שהמבקש מתגעגע לביתו וילדיו היא טבעית וטריוויאלית.

העובדה שהוא סובל מבעיות רפואיות אף היא נלקחה בחשבון על ידי וכפי שהוסבר בפירוש בהחלטה מיום 26/12/12 אף ניתן לה משקל מכריע.

העובדה שהמבקש לא חש בטוב ואף הוזמן לו אמבולנס, גם בה אין כדי להעלות או להוריד (אין חולק, בענין זה, כי ע"פ התיעוד שהוגש, לא נמצאו ממצאים שאינם תקינים ושהצדיקו אשפוז או אף טיפול מיוחד). טיפול חרום ככל שיזקק לו חו"ח המבקש, יכול להינתן גם בראשון לציון.

יציאה לטיפול ביחידה לטיפול בהלם קרב ממילא הותרה לו בשתי החלטות מאוחרות שנתתי, ומובן שככל שיעלה צורך לביקור, נראה שאין מניעה לאשר יציאה למטרת אותו טיפול הכל בכפוף לבחינת כל בקשה לגופה.